רשימת מחירים

מאמר מתוף ספר הרב חיים רבי

~ אין מקרה בעולם
 

 הוא לבדו עשה, עושה ויעשה כל המעשים. כל המעשים כולם אלפים ורבבות ואלפי רבבה מכוונים בהשגחה מלמעלה. גם חיי האדם בפרטיותם, כל רגע ורגע מהם הוא בהשגחה מלמעלה. כל רגע ורגע מתחדשים בו חיים וניתנים לו אוויר לנשום, עיניים לראות, אוזניים לשמוע ורמ''ח איברים ושס''ה גידים, הפועלים בשיתוף ובשילוב נפלא, ישתבח שמו לעד. נתעכב על כמה ציורים שכיחים בחיינו ללמוד כיצד עלינו להתייחס אליהם.

 כתב רבנו החפץ חיים (בספר ''שם עולם'' פרק ג), שכל ענייני צער המזדמנים לאדם, אפילו הוא מושפל ע''י שמחרפים ומגדפים אותו, הכל מדוד מן השמים על פי מידת עונותיו. אלא שמגלגלין חובה ע''י חייב. וכן אם היכוהו, אפי' במזיד, הוא ג''כ בהשגחה מלמעלה. כמו שמצאנו בדוד, שקיללו שמעי בן גרא והשיב דוד: ''ה' אמר לו קלל''. כל זאת עושה השי''ת לטובת האדם, לכפרת עונותיו ע''י העלבון, ואין צריך ליתן לבו כלל להשיב למחרפו. אדרבא, יודה על שהזמין לו דבר שעל ידיו יכופרו עוונותיו. עכת''ד.

 על דרך זו מבאר ''החינוך'' (מצוה רמא) מה שציוותה התורה באומרה: ''לא תקום ולא תטור'', שכל מה שעובר על האדם, מטוב עד רע, הוא מאת השי''ת ואין ולא יהיה מקרה בעולם בלתי רצון השי''ת. לכן אין טעם וסיבה לנקום מחברו, לפי שהוא בסה''כ כלי ביד השם ואינו פועל מעצמו כלום. והוסיף (במצוה רמב) דבר פלא: שאפי' בלב לא נקפיד ולא נזכור מה שציער לנו אחד מישראל. והוא נראה דבר קשה מאוד. אבל קל מאוד למאמין, שיודע שהכל מאתו, יתברך, בלבד כי אין עוד מלבדו. והח''ח (בפתיחה לספר ''שמירת הלשון'' אות ט) פסק, שאפילו בלב אסור לנטור. והוסיף: אם בא למנוע בזה פגיעה מעצמו, פשוט שמותר לו. רק אחרי שכבר נעשה הדבר ואין בידו לשנות כלום, אז ודאי שזהו רצון השי''ת, ויעשה באהבה רצונו כרצונו.

 ראה מה שביאר ב''חק לישראל'' (מוסר יום ב פ' מקץ) על הפסוק: ''את האלקים התהלך נח'', ולמד שהיה נח מתבודד עם יוצרו, ומרוב הרגלו בהתבודדות, הגם שנכח בקרב בני-אדם, לא היו מטרידין דעתו להיפרד ממחשבתו בבורא עולם, כי היה מביט על כל העולם כעל עדרי צאן, והוא ית' הרועה לבדו ומשגיח בפרטיות. והבין נח שאין בעולם מי שיוכל להזיקו בלא רשותו ית'. ואם מישהו מכני, אז מי שמכה ניתן לו תפקיד של רצועה ושבט, שהרועה מכה אותי בה. ואם כן, ''שבטך ומשענתך המה ינחמוני''. ע''ש.

 ועיין ''חק לישראל'' (פ' שמות מוסר יום ג'): כשאני בקרב העם, כיוון שאין רואה סתר לבבי, אלא הוא לבדו, ומשום שמשגיח בי תמיד להיטיב לי, רק הוא לבדו, והיות שאין מי שיוכל להצילני מצרתי זולתו, לכן לא יפסיקו ביני לבינו הנבראים, כי כולם כאין נגדו. ואני והוא לבד עומדים. היינו דכתיב: ''חי ה' אשר עמדתי לפניו''.

 וראה מה שכתב מרן הח''ח עה''ת (בפ' משפטים) על הפסוק: ''ורפא ירפא'' - מכאן, שניתנה רשות לרופא לרפאות ולא אומרים: אם הקב''ה היכה, אז אסור לנו, או אין באפשרותנו לרפא. למדנו שכל ענייני הצער מזדמנים לאדם מן השמים והמכות שהוא סופג הן משבט עוונותיו בלבד. עיין שם. 

היה הראשון להגיב למאמר זה

הוספת תגובה

שמור את תגובתך עניינית וקשורה למאמר. הקוד המופיע למטה נועד למנוע ספאם ותגובות אוטומטיות. הכנס קוד זה בשדה המתאים לפני שליחת התגובה.
שם:
E-mail
כותרת:
תגובה:
קוד:*
	אבקש ליצור עמי קשר בנוגע לתגובה זו

Powered by AkoComment Tweaked Special Edition v.1.4.1